אמר

Aramaic

אֲמַר • (ʾamar)

to say, to pronounce
- בראשית רבה ע, טז
  [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
  (please add an English translation of this quotation)
to command

Root
א־מ־ר (ʾ-m-r)

Cognate to Arabic أَمَرَ (ʔamara, “to command”).

אָמַר • (amár) third-singular masculine past (pa'al construction, infinitive לוֹמַר or לאמור / לֵאמֹר, future יֹאמַר, passive counterpart נֶאֱמַר, Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, intransitive)

to say, tell
- Tanach, Exodus 3:13, with translation of the King James Version:
  מָה אֹמַר אֲלֵהֶם
  ma omár alehém
  what shall I say unto them?
- Tanach, 1 Kings 18:14, with translation of the King James Version:
  וְ עַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַ אדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי
  v'atá atá omér lech emór ladonécha hiné eliyáhu vaharagáni
  And now thou sayest, Go, tell thy lord, Behold, Elijah is here: and he shall slay me.
to intend
to mean
זה אומר שהיא בסדר
ze omér shehí beséder
It means she's fine

The infinitive לאמור / לֵאמֹר is mainly biblical.
In colloquial Modern Hebrew, the future, and imperative forms of this verb are not used; the corresponding forms of הִגִּיד are used instead.

Conjugation of אָמַר (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לוֹמַר action noun: אֲמִירָה passive participle: אָמוּר
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	אָמַרְתִּי		אָמַרְנוּ
	second	אָמַרְתָּ	אָמַרְתְּ	אֲמַרְתֶּם¹	אֲמַרְתֶּן¹
	third	אָמַר	אָמְרָה	אָמְרוּ
present		אוֹמֵר	אוֹמֶרֶת	אוֹמְרִים	אוֹמְרוֹת
future	first	אומר / אֹמַר		נֹאמַר
	second	תֹּאמַר	תֹּאמְרִי	תֹּאמְרוּ	תֹּאמַרְנָה²
	third	יֹאמַר	תֹּאמַר	יֹאמְרוּ	תֹּאמַרְנָה²
imperative		אמור / אֱמֹר	אִמְרִי	אִמְרוּ	אמורנה / אֱמֹרְנָה²
notes		Pronounced אָמַרְתֶּם and אָמַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

אֹמֶר • ('ómer) m

אִמֵּר • (imér) m