בריך

בְּרִיךְ • (bərīḵ)

1. blessed
   • Tanach, Daniel 3:28, with translation of the Jewish Publication Society:

     עָנֵה נְבוּכַדְנֶצַּר וְאָמַר בְּרִיךְ אֱלָהֲהוֹן דִּי־שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ דִּי־שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ וְשֵׁיזִב לְעַבְדוֹהִי דִּי הִתְרְחִצוּ עֲלוֹהִי

     ʿānē nəḇūḵaḏneṣṣar wəʾāmar bərīḵ ʾĕlāhăhōn dī-šaḏraḵ mēšaḵ waʿăḇēḏ nəḡō dī-šəlaḥ malʾăḵēh wəšēziḇ ləʿaḇḏṓhī dī hiṯrəḥíṣū ʿălṓhī

     Nebuchadnezzar spoke and said: ‘Blessed be the God of Shadrach, Meshach, and Abed-nego, who hath sent His angel, and delivered His servants that trusted in Him; ’

• קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּּא (quḏšā bərīḵ hū)

• בִּרְכָּא (birkā, “knee”)
• בִּרְכְּתָא (birkəṯā, “blessing”)
• בְּרַךְ (bəraḵ, “to kneel”)
• בָּרֵךְ (bārēḵ, “to bless”)