מת

Hebrew

Root
מ־ו־ת (m-w-t)
8 terms

מֵת • (mét) (feminine מֵתָה, masculine plural מֵתִים, feminine plural מֵתוֹת)

Dead, having died.
(intensifier) very much, completely (as in dead tired).
אֲנִי עָיֵיף מֵת ― aní ayéf mét ― I'm dead tired

אֲנִי מֵת לִרְאוֹת אוֹתָהּ הַלַּילָה ― aní mét lir'ót otáh haláyla ― I'm dying to see her tonight

מֵת • (met) (pa'al construction)

To die.
Masculine singular present participle and present tense of מת (met).
To be crazy or mad about something.
אֲנִי מֵת עַל שׁוֹקוֹלָד ― aní met al shokolád ― I'm mad about chocolate

Conjugation of מֵת (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לָמוּת action noun: מִיתָה
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	מתתי / מַתִּי		מַתְנוּ
	second	מתת / מַתָּ	מתת / מַתְּ	מתתם / מַתֶּם	מתתן / מַתֶּן
	third	מֵת	מֵתָה	מֵתוּ
present		מֵת	מֵתָה	מֵתִים	מֵתוֹת
future	first	אָמוּת		נָמוּת
	second	תָּמוּת	תָּמוּתִי	תָּמוּתוּ	תמותנה / תָּמֹתְנָה¹
	third	יָמוּת	תָּמוּת	יָמוּתוּ	תמותנה / תָּמֹתְנָה¹
imperative		מוּת	מוּתִי	מוּתוּ	מותנה / מֹתְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

Borrowed from Hebrew מֵת (mét, “dead person”).

מת • (meys) m, plural מתים (meysem)