שב

Aramaic

שב • (transliteration needed) f

Root
שׁ־ו־ב (sh-w-b)

Cognate with Ugaritic 𐎘𐎁 (ṯb, “to return”).

שָׁב • (sháv) (pa'al construction) (intransitive)

to return (to go back to a place or person)
- Tanach, Exodus 4:19, with translation of the King James Version:
  לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם
  lech shuv mitsráyim
  Go, return into Egypt
to return (to go back in narration, argument, or thought)
to repent
- Mishneh Torah, Laws of Repentance 2:1, with translation by Wikisource:
  ואם לא שב אלא בימי זקנותו, ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא
  And if he only repented in the days of his old age, and in a time that he it is not able to do what he has done – although it is not superb repentance, it is helpful for him and he is a repentant.

Conjugation of שָׁב (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לָשׁוּב action noun: שִׁיבָה
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	שַׁבְתִּי		שַׁבְנוּ
	second	שַׁבְתָּ	שַׁבְתְּ	שַׁבְתֶּם	שַׁבְתֶּן
	third	שָׁב	שָׁבָה	שָׁבוּ
present		שָׁב	שָׁבָה	שָׁבִים	שָׁבוֹת
future	first	אָשׁוּב		נָשׁוּב
	second	תָּשׁוּב	תָּשׁוּבִי	תָּשׁוּבוּ	תשובנה / תָּשֹׁבְנָה¹
	third	יָשׁוּב	תָּשׁוּב	יָשׁוּבוּ	תשובנה / תָּשֹׁבְנָה¹
imperative		שׁוּב	שׁוּבִי	שׁוּבוּ	שובנה / שֹׁבְנָה¹
notes		Rare in Modern Hebrew.

Root
י־שׁ־ב (y-sh-b)

שֵׁב • (shév)